תפריט דפים
ליווי והנחיית תהליכי שינוי בהורות

Most Recent Articles

האם גם הילד שלכם הוא… טווס?

פורסם בתאריך יול 10, 2013 | 1 comment

היכולת שלנו, ההורים, לראות את ילדינו היא יכולת מובנית. יכולת שיש בה הזדמנות ומקום לריפוי, להענקת משמעות, הכלה, אמפטיה, בטחון עצמי, עידוד והתפתחות. אלא שהחיים מזמנים לנו מצבים מסוימים בהם אנו לא פנויים, או עסוקים בדברים אחרים: עבודה, עשייה, התפתחות, הגשמה, הישרדות בחיי היום יום. בכל גיל ילדינו זקוקים לנו: למגע שלנו, לחיזוקים, לעידוד, לנראות ולתחושת השייכות. וכשהם אינם מקבלים את תשומת ליבנו, מכל סיבה שהיא, הם מתנהגים בצורה או בדרך שאינה מקובלת או תואמת מציאות. דרך שמוכרת לכולנו כהתנהגות מפריעה. "באחד הימים נתקלתי בתיאוריה של הזואולוג אמוץ זהבי שעניינה אותי מאוד וחשבתי לעצמי שניתן ליישם אותה באופן מדויק גם על יחסי הורים-ילדים". הזואולוג הישראלי אמוץ זהבי, שחקר את אופני התקשורת בעולם החי, ניסח עיקרון מעניין וקרא לו בשם  עיקרון ההכבדה בספרו, "טווסים, אלטרואיזם, ועקרון ההכבדה" הוא נותן את הדוגמא הטובה ביותר להמחשת הרעיון – זנבו של הטווס: לטווס יש זנב צבעוני ועצום ממדים שלא תורם דבר להישרדותו ולמעשה רק מכביד עליו: הוא כבד, דורש שימור ותחזוקה, והצבעוניות שלו מסכנת את הטווס כיוון שהיא חושפת אותו לטורפים. מה תורם הזנב לטווס? הוא מסמל את כוחו, משדר את המסר:  "תראו אותי, אני כל כך חזק, בריא, ובעל גנים טובים שאני יכול להרשות לעצמי זנב גדול כזה – ולשרוד!".     כמו הטווס, כך גם ילדינו: ילד שחש שהוא 'אינו מורגש', לא רצוי, לא מובן או...

להמשך הקריאה

עוצמות רגשיות

פורסם בתאריך יול 10, 2013 | 1 comment

 "יוקי, חשבי על תגובות עם עוצמה רגשית חזקה" אמרה לי יועצת ההורות בתום פגישתנו, שעסקה הפעם בנושא מורכב: היותי הורה, המבקש לשמש מודל – כאמא, וכאדם. כבר במדרגות התחלתי לבחון את המשימה שניתנה לי. מבולבלת, לא ידעתי לפענח את הֲרְגשתי. האם המשמעות היא שעליי לשאול את עצמי, מה התגובות הרגשיות שלי אומרות עליי? האם אני רגישה מדי? אולי אני לא לוקחת דברים בפרופורציות הנכונות? אולי אני מגיבה לקשיים של הבנות בהיסטריה קלה? האם היועצת חושבת שאני לא אמא מספיק טובה? שהתגובות שלי מוגזמות? ואם היא באמת חושבת כך, אולי אני באמת אמא לא מספיק טובה? ואולי, בכלל, לא היו הדברים מעולם? … פגישתנו הסתיימה בכך שנשלחתי הביתה עם "חומר למחשבה" בעקבות שיתוף אישי שלי: רציתי להבין מדוע בתי הגדולה מגיבה באופן קשה על אירועים "קטנים" (פרשנות שלי, כמובן). אחרי הרבה זמן של מחשבות והרהורים היגיעה  התובנה החשובה ביותר שהיתה לי מזה זמן: כשבנותיי נופלות ומקבלות מכה, כשאחת מהן נעלבת מחברה, כשהן מרגישות שלא מבינים אותן, כשלדעתן המורה לא הקשיבה עד הסוף ומיהרה להגיב, כשאחד הילדים אומר לבתי הצעירה שהוא מעדיף שחבר אחר יבוא לשחק איתו אחר הצהריים – זכרתי בכל המקרים הללו (ואלו רק דוגמאות), שהתגובה שלי היתה רגשית מאוד, ומזדהה יתר על המידה. כיוון שכך, לא יכולתי לשדר אמפתיה או לתת לבנותיי כלים להתמודדות. מה הן למדו מכך?  שסוף העולם הגיע? לא! אבל...

להמשך הקריאה

יום ההורים הראשון שלי

פורסם בתאריך יול 7, 2013 | 1 comment

זה היה יום ההורים הראשון שלי כאמא. ישבתי מול הגננת בהתרגשות גדולה ולא ידעתי מה אני עתידה לשמוע מפיה. בתי הבכורה היתה אז בת שלוש וחצי, והתקשתה בשינויים ובמעברים. היא נכנסה לגן החדש עם חברה אחת, ומלבדה לא הכירה אף ילד נוסף. "היא ילדה מקסימה ואינטליגנטית. היא מזהה נכון מספרים ומשחקת יפה עם עדי", אמרה לי הגננת. וואו! כל כך מחמיא! הרגשתי גאה כמו טווס. בן רגע עלו דמעות והציפו את עיני. מה קרה לי? נבהלתי, הרי הילדה שלי...

להמשך הקריאה

רשמים וחוויות

למדתי על מושגי הקשבה, שייכות, עידוד. העידוד שלי כאמא מעצים את ילדיי ואף גורם להם תחושה של מסוגלות וביטחון עצמי...

ת.ס. נתניה מאי 2013

יוקי ששון

"תודה שגלשתם עד כאן. שמי יוקי ששון, אני אם לשתיים ועוסקת בתהליכים משפחתיים וזוגיים. את "ביתא" הקמתי כדי לסייע לאנשים כמוני ליצור בסביבתם הביתית אווירה טובה ומכבדת, ליהנות מהורות מספקת ומעשירה ולהפוך את השאיפה לחיי משפחה שמחים ושלווים יותר - למציאות יום יומית. אתם מוזמנים לקרוא עוד אודותיי ואודות השירותים ש"ביתא" מעמידה לרשותכם. ניפגש בקרוב!

להמשך קריאה