תפריט דפים
ליווי והנחיית תהליכי שינוי בהורות

כתבות

יום ההורים הראשון שלי

זה היה יום ההורים הראשון שלי כאמא. ישבתי מול הגננת בהתרגשות גדולה ולא ידעתי מה אני עתידה לשמוע מפיה. בתי הבכורה היתה אז בת שלוש וחצי, והתקשתה בשינויים ובמעברים. היא נכנסה לגן החדש עם חברה אחת, ומלבדה לא הכירה אף ילד נוסף.

"היא ילדה מקסימה ואינטליגנטית. היא מזהה נכון מספרים ומשחקת יפה עם עדי", אמרה לי הגננת. וואו! כל כך מחמיא! הרגשתי גאה כמו טווס. בן רגע עלו דמעות והציפו את עיני. מה קרה לי? נבהלתי, הרי הילדה שלי 'בסך הכל' בגן. היא לא אמורה להתקבל לפקולטה לרפואה והאישה שיושבת מולי היא הגננת, ולא ועדת הקבלה לאוניברסיטה. ובכל זאת הרגשתי מלאת גאווה: הגננת רואה גם את הילדה שלי, את הבת שלי.

תחושות האושר והגאווה התפוגגו בן רגע בחלל האוויר כשהגננת הוסיפה ואמרה, "רציתי לציין בפנייך גם, שלילדה יש קושי בזמן המפגשים".

– "קושי?", הגבתי מופתעת. "איזה מין קושי?".

– "היא לא מתַקשרת הרבה. היא יוצאת לשירותים כמה פעמים במהלך המפגש, משחקת בשרוכי הנעליים שלה ולא מגלה עניין. אני חושבת שכדאי לקחת אותה לאבחון. יכול להיות שיש לה הפרעות קשב".

בום.

פצצה נפלה בחדר.

מאותו הרגע, כבר לא שמעתי כלום.

"לא מתקשרת עם ילדים?" על מי היא מדברת? על הילדה שלי? מחשבות התחילו להתרוצץ בראשי, לא הצלחתי להתרכז או להקשיב. אף אחד לא הכין אותי למפגש הזה, ולא ידעתי מה אני אמורה לעשות עם האינפורמציה שקיבלתי זה עתה מהגננת.

ניסיתי לשאול שאלות, להבין. הרי היא גננת, אשת מקצוע. היא מבינה. היא בטח יודעת מה היא אומרת.

הצלחתי לומר רק, "אני מופתעת. אני לא מכירה אצל הבת שלי התנהגויות כמו אלו שאת מתארת. אבל תודה, אנסה לברר מה צריך לעשות במקרה כזה".

יצאתי מהמפגש די נסערת. הייתי אז, כאמור, אמא חסרת ניסיון.

זה היה יום ההורים הראשון שלי.

חוות הדעת של הגננת היתה מאוד משמעותית עבורי. היא היתה, מבחינתי, אשת המקצוע היחידה שיכולה לתת לי מידע מוסמך, אינדיקציה מועילה על האופן שבו בתי מתמודדת עם האתגרים התפתחותיים, הדידקטיים והחברתיים שעומדים בפניה מדי יום בגן.

שיחת הטלפון הראשון שלי הייתה ליועצת ההורות שמלווה אותנו לאורך שנים, מאז מלאו לבתנו שנתיים ואנחנו התמודדנו עם הפיכתה לאחות בכורה. גוללתי בפניה את הסיפור כשאני נסערת מאוד. היא הקשיבה לי ולא התרגשה, אלא אמרה: " גננת יכולה לתאר מצבים ולייעץ להורים. היא אינה יכולה לאבחן". במידה מסוימת, נרגעתי. בהמשך, ובתיאום עם הגננת, הגיעה היועצת לצפות בבתי מן הצד במהלך כמה מהמפגשים בגן. היא אבחנה שאכן יש לה קושי מסוים בשני תחומים – התמודדות עם גבולות, ובטחון עצמי – אך היא אינה סובלת מהפרעות קשב וריכוז כלשהן.

בעקבות תצפיתה ומסקנותיה המקצועיות, זומנתי לשיחה עם הגננת. הפעם, חזרה בה מאבחנתה הראשונית הפזיזה ואף התנצלה. את החוויה מיום ההורים הראשון כנראה שלא אשכח. ויחד עם זאת ברור לי היום, שלמערכת היחסים בין ההורים לגננת יש ערך ותועלת רבה לכל הצדדים: התפקיד המקצועי והרגשי שממלאת הגננת בחיי הילדים וההורים הוא משמעותי וחשוב מאוד, וכדאי לנו – ההורים – לזכור שגם הגננת זקוקה להרגיש מוערכת ומשמעותית. כדי שגם הילד/ה, גם ההורים וגם הגננת יפיקו מהקשר את המיטב, נדרשות מתינות, סובלנות, סלחנות והבנה הדדית משני הצדדים.

תגובות

One Comment

  1. ואני הייתי עדה לחלק מכאבי הגדילה האלו וללא ספק עברת אותם בצורה טובה ומועילה עבורך ועבור בנותייך המקסימות.ודרך אגב אני הייתי שמחה לקבל ממך הדרכה.אני לומדת ממך כל פעם משהו חדש.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *